דף הבית >> כתבות ומאמרים >> ריקודי עם
ריקודי עם 

 
ריקוד עם הוא מונח קדום, בן 100 שנה לפחות. ריקוד עם מתבצע בקבוצות של אזרחים מכלל האוכלוסיה המעוניינים ואוהבים לרקוד, להבדיל מריקודים שונים המחייבים מיומנות, מקצועיות וחזרות במשך שנים רבות.

ריקודי עם בישראל

בימי העליות הראשונות לארץ המפתחת, כאשר ניסו להחדיר לעולים החדשים תרבות וליצור פולקלור חדש יהודי, שלא היה קיים, החלו בעצם להיווצר ריקודי העם. שיא התנופה היה עם קום המדינה. חשוב לציין ולזכור כי לארץ הגיעו יהודים מארצות שונות עם תרבויות שונות, אין מרכיב משותף שמאחד את התרבות. עם קום המדינה החליטו לחגוג את חג המחולות המסורתי בקיבוץ דליה בריקודי עם סוערים.

בכנס מחולות העם בדליה בשנים 1944-1968 השתתפו מאות רקדנים שיצרו את ריקודי העם הישראליים, ביניהם גורית קדמן ויונתן כרמון.

הרוקדים רקדו במעגל כאשר אחד המשתתפים ניגן באקורדיון וכולם שרו יחד את מילות השירים בשירה בציבור סוחפת, כשהם מפזזים יחפים. הרקע של  השירים היה אשכנזי או אירופאי ורק מאוחר יותר נוצרו שירים ברוח המוסיקה התימנית או הספרדית.

כיום אנו יודעים על יותר מ-2800 ריקודים שנוצרו במשך 60 השנים האחרונות של קיום מדינת ישראל והמנהג לרקוד ריקודי עם. השירים נוצרו בדרך כלל על פי שפת היוצר עם השפעות חזקות של התרבות ממנה עלה לארץ, בתרגום לעברית, לדוגמא:  "אהבה אסורה " של נפתלי קדוש הוא צרפתי. הריקוד "לאהוב אם אפשר" גם כן של נפתלי קדוש, חובר למוסיקה הודית. מקור המנגינות של הריקודים "חירותי" ו"מגע של מלאך" של ויקטור גבאי הוא איטלקי. גם "אני חוזר הביתה", ששר דורון מזר, מקורו באיטליה.

בסוף שנות השמונים חודשה מסורת מפגש המחולות בפסטיבל המחול בכרמיאל, שנוסד על ידי הכוריאוגרף יונתן כרמון והמרקידה תרצה הודס.

בין ריקודי העם הידועים:

ושאבתם מים, הרועה הקטנה, צדיק כתמר, שיבולת בשדה, ושוב איתכם, ועוד.

כיום ניתן לראות מורים רבים לריקודי עם נוסעים בעולם ומלמדים את ריקודי העם בקרב יהדות התפוצות ואף בקרב גויים, כאשר כולם רוקדים ונסחפים אחרי הקצב והמנגינה. עיקר הריקוד, המאפשר גם לאנשים שאינם רקדנים מקצועיים להזיז את עצמם ללא צורך בתנועות אקרובטיות או גמישות מיוחדת, הוא מה שהופך את ריקודי העם לנחלת הכלל.

 

 


 

Bookmark and Share
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים